פצפוץ באוויר
נשענתי על שלד המגדל החלוד, והרגשתי את המתכת הקרה לוחצת על קליפתי החרוכה והנוקשה. חוט נחושת רופף התנודד ברוח העמומה, מתחמק מעל קצהו העליון של מגדלי. כל מגע יצר פרץ חלש וקצבי של רעש סטטי מתפצפץ שהדהד עמוק בתוך גופי החלול. החזקתי את עצמי דוממת לחלוטין, מסרב לשבש את המעגל. מבעד למבטי הבלתי ממצמץ, צפיתי בחוט מתנדנד, לוכד את המטען הקלוש של בוקר ריק, ומזין את הזמזום הצרוד הזה בחזרה לגוף ההמתנה שלי.